| Chapter 24 |
1 | ואברהם זקן בא
בימים ויהוה ברך
את־אברהם בכל׃
|
|
2 | ויאמר אברהם
אל־עבדו זקן ביתו
המשל בכל־אשר־לו
שים־נא ידך תחת
ירכי׃
|
|
3 | ואשביעך ביהוה
אלהי השמים ואלהי
הארץ אשר לא־תקח
אשה לבני מבנות
הכנעני אשר אנכי
יושב בקרבו׃
|
|
4 | כי אל־ארצי
ואל־מולדתי תלך
ולקחת אשה לבני
ליצחק׃
|
|
5 | ויאמר אליו העבד
אולי לא־תאבה האשה
ללכת אחרי אל־הארץ
הזאת ההשב אשיב
את־בנך אל־הארץ
אשר־יצאת משם׃
|
|
6 | ויאמר אליו אברהם
השמר לך פן־תשיב
את־בני שמה׃
|
|
7 | יהוה אלהי השמים
אשר לקחני מבית
אבי ומארץ מולדתי
ואשר דבר־לי ואשר
נשבע־לי לאמר
לזרעך אתן את־הארץ
הזאת הוא ישלח
מלאכו לפניך ולקחת
אשה לבני משם׃
|
|
8 | ואם־לא תאבה האשה
ללכת אחריך ונקית
משבעתי זאת רק
את־בני לא תשב
שמה׃
|
|
9 | וישם העבד את־ידו
תחת ירך אברהם
אדניו וישבע לו
על־הדבר הזה׃
|
|
10 | ויקח העבד עשרה
גמלים מגמלי אדניו
וילך וכל־טוב
אדניו בידו ויקם
וילך אל־ארם נהרים
אל־עיר נחור׃
|
|
11 | ויברך הגמלים מחוץ
לעיר אל־באר המים
לעת ערב לעת צאת
השאבת׃
|
|
12 | ויאמר יהוה אלהי
אדני אברהם
הקרה־נא לפני היום
ועשה־חסד עם אדני
אברהם׃
|
|
13 | הנה אנכי נצב
על־עין המים ובנות
אנשי העיר יצאת
לשאב מים׃
|
|
14 | והיה הנער אשר אמר
אליה הטי־נא כדך
ואשתה ואמרה שתה
וגם־גמליך אשקה
אתה הכחת לעבדך
ליצחק ובה אדע
כי־עשית חסד
עם־אדני׃
|
|
15 | ויהי־הוא טרם כלה
לדבר והנה רבקה
יצאת אשר ילדה
לבתואל בן־מלכה
אשת נחור אחי
אברהם וכדה
על־שכמה׃
|
|
16 | והנער טבת מראה
מאד בתולה ואיש לא
ידעה ותרד העינה
ותמלא כדה ותעל׃
|
|
17 | וירץ העבד לקראתה
ויאמר הגמיאיני נא
מעט־מים מכדך׃
|
|
18 | ותאמר שתה אדני
ותמהר ותרד כדה
על־ידה ותשקהו׃
|
|
19 | ותכל להשקתו ותאמר
גם לגמליך אשאב עד
אם־כלו לשתת׃
|
|
20 | ותמהר ותער כדה
אל־השקת ותרץ עוד
אל־הבאר לשאב
ותשאב לכל־ גמליו׃
|
|
21 | והאיש משתאה לה
מחריש לדעת ההצליח
יהוה דרכו אם־לא׃
|
|
22 | ויהי כאשר כלו
הגמלים לשתות ויקח
האיש נזם זהב בקע
משקלו ושני צמידים
על־ידיה עשרה זהב
משקלם׃
|
|
23 | ויאמר בת־מי את
הגידי נא לי היש
בית־אביך מקום לנו
ללין׃
|
|
24 | ותאמר אליו
בת־בתואל אנכי
בן־מלכה אשר ילדה
לנחור׃
|
|
25 | ותאמר אליו גם־תבן
גם־מספוא רב עמנו
גם־מקום ללון׃
|
|
26 | |
27 | ויאמר ברוך יהוה
אלהי אדני אברהם
אשר לא־עזב חסדו
ואמתו מעם אדני
אנכי בדרך נחני
יהוה בית אחי
אדני׃
|
|
28 | ותרץ הנער ותגד
לבית אמה כדברים
האלה׃
|
|
29 | ולרבקה אח ושמו
לבן וירץ לבן
אל־האיש החוצה
אל־העין׃
|
|
30 | ויהי כראת את־הנזם
ואת־הצמדים על־ידי
אחתו וכשמעו
את־דברי רבקה אחתו
לאמר כה־דבר אלי
האיש ויבא אל־האיש
והנה עמד
על־הגמלים על־
העין׃
|
|
31 | ויאמר בוא ברוך
יהוה למה תעמד
בחוץ ואנכי פניתי
הבית ומקום
לגמלים׃
|
|
32 | ויבא האיש הביתה
ויפתח הגמלים ויתן
תבן ומספוא לגמלים
ומים לרחץ רגליו
ורגלי האנשים אשר
אתו׃
|
|
33 | ויישם לפניו לאכל
ויאמר לא אכל עד
אם־דברתי דברי
ויאמר דבר׃
|
|
34 | |
35 | ויהוה ברך את־אדני
מאד ויגדל ויתן־לו
צאן ובקר וכסף
וזהב ועבדם ושפחת
וגמלים וחמרים׃
|
|
36 | ותלד שרה אשת אדני
בן לאדני אחרי
זקנתה ויתן־לו
את־כל־אשר־לו׃
|
|
37 | וישבעני אדני לאמר
לא־תקח אשה לבני
מבנות הכנעני אשר
אנכי ישב בארצו׃
|
|
38 | אם־לא אל־בית־אבי
תלך ואל־משפחתי
ולקחת אשה לבני׃
|
|
39 | ואמר אל־אדני אלי
לא־תלך האשה אחרי׃
|
|
40 | ויאמר אלי יהוה
אשר־התהלכתי לפניו
ישלח מלאכו אתך
והצליח דרכך ולקחת
אשה לבני ממשפחתי
ומבית אבי׃
|
|
41 | אז תנקה מאלתי כי
תבוא אל־משפחתי
ואם־לא יתנו לך
והיית נקי מאלתי׃
|
|
42 | ואבא היום אל־העין
ואמר יהוה אלהי
אדני אברהם
אם־ישך־נא מצליח
דרכי אשר אנכי הלך
עליה׃
|
|
43 | הנה אנכי נצב
על־עין המים והיה
העלמה היצאת לשאב
ואמרתי אליה
השקיני־נא מעט־מים
מכדך׃
|
|
44 | ואמרה אלי גם־אתה
שתה וגם לגמליך
אשאב הוא האשה
אשר־הכיח יהוה
לבן־אדני׃
|
|
45 | אני טרם אכלה לדבר
אל־לבי והנה רבקה
יצאת וכדה על־שכמה
ותרד העינה ותשאב
ואמר אליה השקיני
נא׃
|
|
46 | ותמהר ותורד כדה
מעליה ותאמר שתה
וגם־גמליך אשקה
ואשת וגם הגמלים
השקתה׃
|
|
47 | ואשאל אתה ואמר
בת־מי את ותאמר
בת־בתואל בן־נחור
אשר ילדה־לו מלכה
ואשם הנזם על־אפה
והצמידים על־ידיה׃
|
|
48 | ואקד ואשתחוה
ליהוה ואברך
את־יהוה אלהי אדני
אברהם אשר הנחני
בדרך אמת לקחת
את־בת־אחי אדני
לבנו׃
|
|
49 | ועתה אם־ישכם עשים
חסד ואמת את־אדני
הגידו לי ואם־לא
הגידו לי ואפנה
על־ימין או
על־שמאל׃
|
|
50 | ויען לבן ובתואל
ויאמרו מיהוה יצא
הדבר לא נוכל דבר
אליך רע או־ טוב׃
|
|
51 | הנה־רבקה לפניך קח
ולך ותהי אשה
לבן־אדניך כאשר
דבר יהוה׃
|
|
52 | ויהי כאשר שמע עבד
אברהם את־דבריהם
וישתחו ארצה
ליהוה׃
|
|
53 | ויוצא העבד
כלי־כסף וכלי זהב
ובגדים ויתן לרבקה
ומגדנת נתן לאחיה
ולאמה׃
|
|
54 | ויאכלו וישתו הוא
והאנשים אשר־עמו
וילינו ויקומו
בבקר ויאמר שלחני
לאדני׃
|
|
55 | ויאמר אחיה ואמה
תשב הנער אתנו
ימים או עשור אחר
תלך׃
|
|
56 | ויאמר אלהם
אל־תאחרו אתי
ויהוה הצליח דרכי
שלחוני ואלכה
לאדני׃
|
|
57 | ויאמרו נקרא לנער
ונשאלה את־פיה׃
|
|
58 | ויקראו לרבקה
ויאמרו אליה התלכי
עם־האיש הזה ותאמר
אלך׃
|
|
59 | וישלחו את־רבקה
אחתם ואת־מנקתה
ואת־עבד אברהם
ואת־אנשיו׃
|
|
60 | ויברכו את־רבקה
ויאמרו לה אחתנו
את היי לאלפי רבבה
ויירש זרעך את שער
שנאיו׃
|
|
61 | ותקם רבקה ונערתיה
ותרכבנה על־הגמלים
ותלכנה אחרי האיש
ויקח העבד את־רבקה
וילך׃
|
|
62 | ויצחק בא מבוא באר
לחי ראי והוא יושב
בארץ הנגב׃
|
|
63 | ויצא יצחק לשוח
בשדה לפנות ערב
וישא עיניו וירא
והנה גמלים באים׃
|
|
64 | ותשא רבקה
את־עיניה ותרא
את־יצחק ותפל מעל
הגמל׃
|
|
65 | ותאמר אל־העבד
מי־האיש הלזה ההלך
בשדה לקראתנו
ויאמר העבד הוא
אדני ותקח הצעיף
ותתכס׃
|
|
66 | ויספר העבד ליצחק
את כל־הדברים אשר
עשה׃
|
|
67 | ויבאה יצחק האהלה
שרה אמו ויקח
את־רבקה ותהי־לו
לאשה ויאהבה וינחם
יצחק אחרי אמו׃
|
|
