| Chapter 17 |
1 | |
2 | דבר אל־אהרן
ואל־בניו ואל
כל־בני ישראל
ואמרת אליהם זה
הדבר אשר־ צוה
יהוה לאמר׃
|
|
3 | איש איש מבית
ישראל אשר ישחט
שור או־כשב או־עז
במחנה או אשר ישחט
מחוץ למחנה׃
|
|
4 | ואל־פתח אהל מועד
לא הביאו להקריב
קרבן ליהוה לפני
משכן יהוה דם יחשב
לאיש ההוא דם שפך
ונכרת האיש ההוא
מקרב עמו׃
|
|
5 | למען אשר יביאו
בני ישראל
את־זבחיהם אשר הם
זבחים על־פני השדה
והביאם ליהוה
אל־פתח אהל מועד
אל־הכהן וזבחו
זבחי שלמים ליהוה
אותם׃
|
|
6 | וזרק הכהן את־הדם
על־מזבח יהוה פתח
אהל מועד והקטיר
החלב לריח ניחח
ליהוה׃
|
|
7 | ולא־יזבחו עוד
את־זבחיהם לשעירם
אשר הם זנים
אחריהם חקת עולם
תהיה־זאת להם
לדרתם׃
|
|
8 | ואלהם תאמר איש
איש מבית ישראל
ומן־הגר אשר־יגור
בתוכם אשר־יעלה
עלה או־זבח׃
|
|
9 | ואל־פתח אהל מועד
לא יביאנו לעשות
אתו ליהוה ונכרת
האיש ההוא מעמיו׃
|
|
10 | ואיש איש מבית
ישראל ומן־הגר הגר
בתוכם אשר יאכל
כל־דם ונתתי פני
בנפש האכלת את־הדם
והכרתי אתה מקרב
עמה׃
|
|
11 | כי נפש הבשר בדם
הוא ואני נתתיו
לכם על־המזבח לכפר
על־נפשתיכם כי־הדם
הוא בנפש יכפר׃
|
|
12 | על־כן אמרתי לבני
ישראל כל־נפש מכם
לא־תאכל דם והגר
הגר בתוככם
לא־יאכל דם׃
|
|
13 | ואיש איש מבני
ישראל ומן־הגר הגר
בתוכם אשר יצוד
ציד חיה או־ עוף
אשר יאכל ושפך
את־דמו וכסהו
בעפר׃
|
|
14 | כי־נפש כל־בשר דמו
בנפשו הוא ואמר
לבני ישראל דם
כל־בשר לא תאכלו
כי נפש כל־בשר דמו
הוא כל־אכליו
יכרת׃
|
|
15 | וכל־נפש אשר תאכל
נבלה וטרפה באזרח
ובגר וכבס בגדיו
ורחץ במים וטמא
עד־הערב וטהר׃
|
|
16 | ואם לא יכבס ובשרו
לא ירחץ ונשא
עונו׃
|
|
