| Chapter 32 |
1 | האזינו השמים
ואדברה ותשמע הארץ
אמרי־פי׃
|
|
2 | יערף כמטר לקחי
תזל כטל אמרתי
כשעירם עלי־דשא
וכרביבים עלי־עשב׃
|
|
3 | כי שם יהוה אקרא
הבו גדל לאלהינו׃
|
|
4 | הצור תמים פעלו כי
כל־דרכיו משפט אל
אמונה ואין עול
צדיק וישר הוא׃
|
|
5 | שחת לו לא בניו
מומם דור עקש
ופתלתל׃
|
|
6 | ה־ליהוה תגמלו־זאת
עם נבל ולא חכם
הלוא־הוא אביך קנך
הוא עשך ויכננך׃
|
|
7 | זכר ימות עולם
בינו שנות דר־ודר
שאל אביך ויגדך
זקניך ויאמרו לך׃
|
|
8 | בהנחל עליון גוים
בהפרידו בני אדם
יצב גבלת עמים
למספר בני ישראל׃
|
|
9 | כי חלק יהוה עמו
יעקב חבל נחלתו׃
|
|
10 | ימצאהו בארץ מדבר
ובתהו ילל ישמן
יסבבנהו יבוננהו
יצרנהו כאישון
עינו׃
|
|
11 | כנשר יעיר קנו
על־גוזליו ירחף
יפרש כנפיו יקחהו
ישאהו על־ אברתו׃
|
|
12 | יהוה בדד ינחנו
ואין עמו אל נכר׃
|
|
13 | ירכבהו על־במותי
ארץ ויאכל תנובת
שדי וינקהו דבש
מסלע ושמן מחלמיש
צור׃
|
|
14 | חמאת בקר וחלב צאן
עם־חלב כרים
ואילים בני־בשן
ועתודים עם־חלב
כליות חטה ודם־ענב
תשתה־חמר׃
|
|
15 | וישמן ישרון ויבעט
שמנת עבית כשית
ויטש אלוה עשהו
וינבל צור ישעתו׃
|
|
16 | יקנאהו בזרים
בתועבת יכעיסהו׃
|
|
17 | יזבחו לשדים לא
אלה אלהים לא
ידעום חדשים מקרב
באו לא שערום
אבתיכם׃
|
|
18 | צור ילדך תשי
ותשכח אל מחללך׃
|
|
19 | וירא יהוה וינאץ
מכעס בניו ובנתיו׃
|
|
20 | ויאמר אסתירה פני
מהם אראה מה
אחריתם כי דור
תהפכת המה בנים
לא־ אמן בם׃
|
|
21 | הם קנאוני בלא־אל
כעסוני בהבליהם
ואני אקניאם
בלא־עם בגוי נבל
אכעיסם׃
|
|
22 | כי־אש קדחה באפי
ותיקד עד־שאול
תחתית ותאכל ארץ
ויבלה ותלהט מוסדי
הרים׃
|
|
23 | אספה עלימו רעות
חצי אכלה־בם׃
|
|
24 | מזי רעב ולחמי רשף
וקטב מרירי
ושן־בהמת אשלח־בם
עם־חמת זחלי עפר׃
|
|
25 | מחוץ תשכל־חרב
ומחדרים אימה
גם־בחור גם־בתולה
יונק עם־איש שיבה׃
|
|
26 | אמרתי אפאיהם
אשביתה מאנוש
זכרם׃
|
|
27 | לולי כעס אויב
אגור פן־ינכרו
צרימו פן־יאמרו
ידנו רמה ולא יהוה
פעל כל־זאת׃
|
|
28 | כי־גוי אבד עצות
המה ואין בהם
תבונה׃
|
|
29 | לו חכמו ישכילו
זאת יבינו
לאחריתם׃
|
|
30 | איכה ירדף אחד אלף
ושנים יניסו רבבה
אם־לא כי־צורם
מכרם ויהוה
הסגירם׃
|
|
31 | כי לא כצורנו צורם
ואיבינו פלילים׃
|
|
32 | כי־מגפן סדם גפנם
ומשדמת עמרה ענבמו
ענבי־רוש אשכלת
מררת למו׃
|
|
33 | חמת תנינם יינם
וראש פתנים אכזר׃
|
|
34 | הלא־הוא כמס עמדי
חתום באוצרתי׃
|
|
35 | לי נקם ושלם לעת
תמוט רגלם כי קרוב
יום אידם וחש עתדת
למו׃
|
|
36 | כי־ידין יהוה עמו
ועל־עבדיו יתנחם
כי יראה כי־אזלת
יד ואפס עצור
ועזוב׃
|
|
37 | ואמר אי אלהימו
צור חסיו בו׃
|
|
38 | אשר חלב זבחימו
יאכלו ישתו יין
נסיכם יקומו
ויעזרכם יהי עליכם
סתרה׃
|
|
39 | ראו עתה כי אני
אני הוא ואין
אלהים עמדי אני
אמית ואחיה מחצתי
ואני ארפא ואין
מידי מציל׃
|
|
40 | כי־אשא אל־שמים
ידי ואמרתי חי
אנכי לעלם׃
|
|
41 | אם־שנותי ברק חרבי
ותאחז במשפט ידי
אשיב נקם לצרי
ולמשנאי אשלם׃
|
|
42 | אשכיר חצי מדם
וחרבי תאכל בשר
מדם חלל ושביה
מראש פרעות אויב׃
|
|
43 | הרנינו גוים עמו
כי דם־עבדיו יקום
ונקם ישיב לצריו
וכפר אדמתו עמו׃
|
|
44 | ויבא משה וידבר
את־כל־דברי
השירה־הזאת באזני
העם הוא והושע בן־
נון׃
|
|
45 | ויכל משה לדבר
את־כל־הדברים האלה
אל־כל־ישראל׃
|
|
46 | ויאמר אלהם שימו
לבבכם לכל־הדברים
אשר אנכי מעיד בכם
היום אשר תצום
את־בניכם לשמר
לעשות את־כל־דברי
התורה הזאת׃
|
|
47 | כי לא־דבר רק הוא
מכם כי־הוא חייכם
ובדבר הזה תאריכו
ימים על־ האדמה
אשר אתם עברים
את־הירדן שמה
לרשתה׃
|
|
48 | וידבר יהוה אל־משה
בעצם היום הזה
לאמר׃
|
|
49 | עלה אל־הר העברים
הזה הר־נבו אשר
בארץ מואב אשר
על־פני ירחו וראה
את־ארץ כנען אשר
אני נתן לבני
ישראל לאחזה׃
|
|
50 | ומת בהר אשר אתה
עלה שמה והאסף
אל־עמיך כאשר־מת
אהרן אחיך בהר ההר
ויאסף אל־עמיו׃
|
|
51 | על אשר מעלתם בי
בתוך בני ישראל
במי־מריבת קדש
מדבר־צן על אשר
לא־קדשתם אותי
בתוך בני ישראל׃
|
|
52 | כי מנגד תראה
את־הארץ ושמה לא
תבוא אל־הארץ
אשר־אני נתן לבני
ישראל׃
|
|
