| Chapter 18 |
1 | בימים ההם אין מלך
בישראל ובימים ההם
שבט הדני מבקש־לו
נחלה לשבת כי
לא־נפלה לו
עד־היום ההוא
בתוך־שבטי ישראל
בנחלה׃
|
|
2 | וישלחו בני־דן
ממשפחתם חמשה
אנשים מקצותם
אנשים בני־חיל
מצרעה ומאשתאל
לרגל את־הארץ
ולחקרה ויאמרו
אלהם לכו חקרו
את־הארץ ויבאו
הר־אפרים עד־בית
מיכה וילינו שם׃
|
|
3 | המה עם־בית מיכה
והמה הכירו את־קול
הנער הלוי ויסורו
שם ויאמרו לו
מי־הביאך הלם
ומה־אתה עשה בזה
ומה־לך פה׃
|
|
4 | ויאמר אלהם כזה
וכזה עשה לי מיכה
וישכרני ואהי־לו
לכהן׃
|
|
5 | ויאמרו לו שאל־נא
באלהים ונדעה
התצליח דרכנו אשר
אנחנו הלכים עליה׃
|
|
6 | ויאמר להם הכהן
לכו לשלום נכח
יהוה דרככם אשר
תלכו־בה׃
|
|
7 | וילכו חמשת האנשים
ויבאו לישה ויראו
את־העם אשר־בקרבה
יושבת־ לבטח כמשפט
צדנים שקט ובטח
ואין־מכלים דבר
בארץ יורש עצר
ורחקים המה מצדנים
ודבר אין־להם
עם־אדם׃
|
|
8 | ויבאו אל־אחיהם
צרעה ואשתאל
ויאמרו להם אחיהם
מה אתם׃
|
|
9 | ויאמרו קומה ונעלה
עליהם כי ראינו
את־הארץ והנה טובה
מאד ואתם מחשים
אל־תעצלו ללכת לבא
לרשת את־הארץ׃
|
|
10 | כבאכם תבאו אל־עם
בטח והארץ רחבת
ידים כי־נתנה
אלהים בידכם מקום
אשר אין־שם מחסור
כל־דבר אשר בארץ׃
|
|
11 | ויסעו משם ממשפחת
הדני מצרעה
ומאשתאל שש־מאות
איש חגור כלי
מלחמה׃
|
|
12 | ויעלו ויחנו בקרית
יערים ביהודה
על־כן קראו למקום
ההוא מחנה־דן עד
היום הזה הנה אחרי
קרית יערים׃
|
|
13 | ויעברו משם
הר־אפרים ויבאו
עד־בית מיכה׃
|
|
14 | ויענו חמשת האנשים
ההלכים לרגל
את־הארץ ליש
ויאמרו אל־אחיהם
הידעתם כי יש
בבתים האלה אפוד
ותרפים ופסל ומסכה
ועתה דעו מה־
תעשו׃
|
|
15 | ויסורו שמה ויבאו
אל־בית־הנער הלוי
בית מיכה
וישאלו־לו לשלום׃
|
|
16 | ושש־מאות איש
חגורים כלי מלחמתם
נצבים פתח השער
אשר מבני־דן׃
|
|
17 | ויעלו חמשת האנשים
ההלכים לרגל
את־הארץ באו שמה
לקחו את־הפסל
ואת־האפוד
ואת־התרפים
ואת־המסכה והכהן
נצב פתח השער
ושש־מאות האיש
החגור כלי המלחמה׃
|
|
18 | ואלה באו בית מיכה
ויקחו את־פסל
האפוד ואת־התרפים
ואת־המסכה ויאמר
אליהם הכהן מה אתם
עשים׃
|
|
19 | ויאמרו לו החרש
שים־ידך על־פיך
ולך עמנו והיה־לנו
לאב ולכהן הטוב
היותך כהן לבית
איש אחד או היותך
כהן לשבט ולמשפחה
בישראל׃
|
|
20 | וייטב לב הכהן
ויקח את־האפוד
ואת־התרפים
ואת־הפסל ויבא
בקרב העם׃
|
|
21 | ויפנו וילכו
וישימו את־הטף
ואת־המקנה
ואת־הכבודה
לפניהם׃
|
|
22 | המה הרחיקו מבית
מיכה והאנשים אשר
בבתים אשר עם־בית
מיכה נזעקו
וידביקו
את־בני־דן׃
|
|
23 | ויקראו אל־בני־דן
ויסבו פניהם
ויאמרו למיכה
מה־לך כי נזעקת׃
|
|
24 | ויאמר את־אלהי
אשר־עשיתי לקחתם
ואת־הכהן ותלכו
ומה־לי עוד ומה־
זה תאמרו אלי
מה־לך׃
|
|
25 | ויאמרו אליו
בני־דן אל־תשמע
קולך עמנו
פן־יפגעו בכם
אנשים מרי נפש
ואספתה נפשך ונפש
ביתך׃
|
|
26 | וילכו בני־דן
לדרכם וירא מיכה
כי־חזקים המה ממנו
ויפן וישב אל־
ביתו׃
|
|
27 | והמה לקחו את
אשר־עשה מיכה
ואת־הכהן אשר
היה־לו ויבאו
על־ליש על־עם שקט
ובטח ויכו אותם
לפי־חרב ואת־העיר
שרפו באש׃
|
|
28 | ואין מציל כי
רחוקה־היא מצידון
ודבר אין־להם
עם־אדם והיא בעמק
אשר לבית־רחוב
ויבנו את־העיר
וישבו בה׃
|
|
29 | ויקראו שם־העיר דן
בשם דן אביהם אשר
יולד לישראל ואולם
ליש שם־ העיר
לראשנה׃
|
|
30 | ויקימו להם בני־דן
את־הפסל ויהונתן
בן־גרשם בן־מנשה
הוא ובניו היו
כהנים לשבט הדני
עד־יום גלות הארץ׃
|
|
31 | וישימו להם את־פסל
מיכה אשר עשה
כל־ימי היות
בית־האלהים בשלה׃
|
|
