| Chapter 1 |
1 | ויהי בימי שפט
השפטים ויהי רעב
בארץ וילך איש
מבית לחם יהודה
לגור בשדי מואב
הוא ואשתו ושני
בניו׃
|
|
2 | ושם האיש אלימלך
ושם אשתו נעמי ושם
שני־בניו מחלון
וכליון אפרתים
מבית לחם יהודה
ויבאו שדי־מואב
ויהיו־שם׃
|
|
3 | וימת אלימלך איש
נעמי ותשאר היא
ושני בניה׃
|
|
4 | וישאו להם נשים
מאביות שם האחת
ערפה ושם השנית
רות וישבו שם כעשר
שנים׃
|
|
5 | וימותו גם־שניהם
מחלון וכליון
ותשאר האשה משני
ילדיה ומאישה׃
|
|
6 | ותקם היא וכלתיה
ותשב משדי מואב כי
שמעה בשדה מואב
כי־פקד יהוה
את־עמו לתת להם
לחם׃
|
|
7 | ותצא מן־המקום אשר
היתה־שמה ושתי
כלתיה עמה ותלכנה
בדרך לשוב אל־ ארץ
יהודה׃
|
|
8 | ותאמר נעמי לשתי
כלתיה לכנה שבנה
אשה לבית אמה יעשה
יהוה עמכם חסד
כאשר עשיתם
עם־המתים ועמדי׃
|
|
9 | יתן יהוה לכם
ומצאן מנוחה אשה
בית אישה ותשק להן
ותשאנה קולן
ותבכינה׃
|
|
10 | ותאמרנה־לה כי־אתך
נשוב לעמך׃
|
|
11 | ותאמר נעמי שבנה
בנתי למה תלכנה
עמי העוד־לי בנים
במעי והיו לכם
לאנשים׃
|
|
12 | שבנה בנתי לכן כי
זקנתי מהיות לאיש
כי אמרתי יש־לי
תקוה גם הייתי
הלילה לאיש וגם
ילדתי בנים׃
|
|
13 | הלהן תשברנה עד
אשר יגדלו הלהן
תעגנה לבלתי היות
לאיש אל בנתי
כי־מר־לי מאד מכם
כי־יצאה בי
יד־יהוה׃
|
|
14 | ותשנה קולן
ותבכינה עוד ותשק
ערפה לחמותה ורות
דבקה בה׃
|
|
15 | ותאמר הנה שבה
יבמתך אל־עמה
ואל־אלהיה שובי
אחרי יבמתך׃
|
|
16 | ותאמר רות
אל־תפגעי־בי לעזבך
לשוב מאחריך כי
אל־אשר תלכי אלך
ובאשר תליני אלין
עמך עמי ואלהיך
אלהי׃
|
|
17 | באשר תמותי אמות
ושם אקבר כה יעשה
יהוה לי וכה יסיף
כי המות יפריד
ביני ובינך׃
|
|
18 | ותרא כי־מתאמצת
היא ללכת אתה
ותחדל לדבר אליה׃
|
|
19 | ותלכנה שתיהם
עד־באנה בית לחם
ויהי כבאנה בית
לחם ותהם כל־העיר
עליהן ותאמרנה
הזאת נעמי׃
|
|
20 | ותאמר אליהן
אל־תקראנה לי נעמי
קראן לי מרא
כי־המר שדי לי
מאד׃
|
|
21 | אני מלאה הלכתי
וריקם השיבני יהוה
למה תקראנה לי
נעמי ויהוה ענה בי
ושדי הרע לי׃
|
|
22 | ותשב נעמי ורות
המואביה כלתה עמה
השבה משדי מואב
והמה באו בית לחם
בתחלת קציר שערים׃
|
|
