| Chapter 7 |
1 | ויהי כי־ישב המלך
בביתו ויהוה
הניח־לו מסביב
מכל־איביו׃
|
|
2 | ויאמר המלך אל־נתן
הנביא ראה נא אנכי
יושב בבית ארזים
וארון האלהים ישב
בתוך היריעה׃
|
|
3 | ויאמר נתן אל־המלך
כל אשר בלבבך לך
עשה כי יהוה עמך׃
|
|
4 | ויהי בלילה ההוא
ויהי דבר־יהוה
אל־נתן לאמר׃
|
|
5 | לך ואמרת אל־עבדי
אל־דוד כה אמר
יהוה האתה תבנה־לי
בית לשבתי׃
|
|
6 | כי לא ישבתי בבית
למיום העלתי
את־בני ישראל
ממצרים ועד היום
הזה ואהיה מתהלך
באהל ובמשכן׃
|
|
7 | בכל אשר־התהלכתי
בכל־בני ישראל
הדבר דברתי את־אחד
שבטי ישראל אשר
צויתי לרעות
את־עמי את־ישראל
לאמר למה לא־בניתם
לי בית ארזים׃
|
|
8 | ועתה כה־תאמר
לעבדי לדוד כה אמר
יהוה צבאות אני
לקחתיך מן־הנוה
מאחר הצאן להיות
נגיד על־עמי
על־ישראל׃
|
|
9 | ואהיה עמך בכל אשר
הלכת ואכרתה
את־כל־איביך מפניך
ועשתי לך שם גדול
כשם הגדלים אשר
בארץ׃
|
|
10 | ושמתי מקום לעמי
לישראל ונטעתיו
ושכן תחתיו ולא
ירגז עוד ולא־
יסיפו בני־עולה
לענותו כאשר
בראשונה׃
|
|
11 | ולמן־היום אשר
צויתי שפטים
על־עמי ישראל
והניחתי לך
מכל־איביך והגיד
לך יהוה כי־בית
יעשה־לך יהוה׃
|
|
12 | כי ימלאו ימיך
ושכבת את־אבתיך
והקימתי את־זרעך
אחריך אשר יצא
ממעיך והכינתי
את־ממלכתו׃
|
|
13 | הוא יבנה־בית לשמי
וכננתי את־כסא
ממלכתו עד־עולם׃
|
|
14 | אני אהיה־לו לאב
והוא יהיה־לי לבן
אשר בהעותו
והכחתיו בשבט
אנשים ובנגעי בני
אדם׃
|
|
15 | וחסדי לא־יסור
ממנו כאשר הסרתי
מעם שאול אשר
הסרתי מלפניך׃
|
|
16 | ונאמן ביתך
וממלכתך עד־עולם
לפניך כסאך יהיה
נכון עד־עולם׃
|
|
17 | ככל הדברים האלה
וככל החזיון הזה
כן דבר נתן
אל־דוד׃
|
|
18 | ויבא המלך דוד
וישב לפני יהוה
ויאמר מי אנכי
אדני יהוה ומי
ביתי כי הביאתני
עד־הלם׃
|
|
19 | ותקטן עוד זאת
בעיניך אדני יהוה
ותדבר גם
אל־בית־עבדך
למרחוק וזאת תורת
האדם אדני יהוה׃
|
|
20 | ומה־יוסיף דוד עוד
לדבר אליך ואתה
ידעת את־עבדך אדני
יהוה׃
|
|
21 | בעבור דברך וכלבך
עשית את כל־הגדולה
הזאת להודיע
את־עבדך׃
|
|
22 | על־כן גדלת אדני
יהוה כי־אין כמוך
ואין אלהים זולתך
בכל אשר־ שמענו
באזנינו׃
|
|
23 | ומי כעמך כישראל
גוי אחד בארץ אשר
הלכו־אלהים
לפדות־לו לעם
ולשום לו שם
ולעשות לכם הגדולה
ונראות לארצך מפני
עמך אשר פדית לך
ממצרים גוים
ואלהיו׃
|
|
24 | ותכונן לך את־עמך
ישראל לך לעם
עד־עולם ואתה יהוה
היית להם לאלהים׃
|
|
25 | ועתה יהוה אלהים
הדבר אשר דברת
על־עבדך ועל־ביתו
הקם עד־עולם ועשה
כאשר דברת׃
|
|
26 | ויגדל שמך עד־עולם
לאמר יהוה צבאות
אלהים על־ישראל
ובית עבדך דוד
יהיה נכון לפניך׃
|
|
27 | כי־אתה יהוה צבאות
אלהי ישראל גליתה
את־אזן עבדך לאמר
בית אבנה־ לך
על־כן מצא עבדך
את־לבו להתפלל
אליך את־התפלה
הזאת׃
|
|
28 | ועתה אדני יהוה
אתה־הוא האלהים
ודבריך יהיו אמת
ותדבר אל־עבדך
את־הטובה הזאת׃
|
|
29 | ועתה הואל וברך
את־בית עבדך להיות
לעולם לפניך
כי־אתה אדני יהוה
דברת ומברכתך יברך
בית־עבדך לעולם׃
|
|
