| Chapter 25 |
1 | הדבר אשר־היה
על־ירמיהו
על־כל־עם יהודה
בשנה הרבעית
ליהויקים בן־
יאשיהו מלך יהודה
היא השנה הראשנית
לנבוכדראצר מלך
בבל׃
|
|
2 | אשר דבר ירמיהו
הנביא על־כל־עם
יהודה ואל כל־ישבי
ירושלם לאמר׃
|
|
3 | מן־שלש עשרה שנה
ליאשיהו בן־אמון
מלך יהודה ועד
היום הזה זה שלש
ועשרים שנה היה
דבר־יהוה אלי
ואדבר אליכם אשכים
ודבר ולא שמעתם׃
|
|
4 | ושלח יהוה אליכם
את־כל־עבדיו
הנבאים השכם ושלח
ולא שמעתם ולא־
הטיתם את־אזנכם
לשמע׃
|
|
5 | לאמר שובו־נא איש
מדרכו הרעה ומרע
מעלליכם ושבו
על־האדמה אשר נתן
יהוה לכם
ולאבותיכם
למן־עולם
ועד־עולם׃
|
|
6 | ואל־תלכו אחרי
אלהים אחרים לעבדם
ולהשתחות להם
ולא־תכעיסו אותי
במעשה ידיכם ולא
ארע לכם׃
|
|
7 | ולא־שמעתם אלי
נאם־יהוה למען
הכעסוני במעשה
ידיכם לרע לכם׃
|
|
8 | לכן כה אמר יהוה
צבאות יען אשר
לא־שמעתם את־דברי׃
|
|
9 | הנני שלח ולקחתי
את־כל־משפחות צפון
נאם־יהוה
ואל־נבוכדראצר
מלך־ בבל עבדי
והבאתים על־הארץ
הזאת ועל־ישביה
ועל כל־הגוים האלה
סביב והחרמתים
ושמתים לשמה
ולשרקה ולחרבות
עולם׃
|
|
10 | והאבדתי מהם קול
ששון וקול שמחה
קול חתן וקול כלה
קול רחים ואור נר׃
|
|
11 | והיתה כל־הארץ
הזאת לחרבה לשמה
ועבדו הגוים האלה
את־מלך בבל שבעים
שנה׃
|
|
12 | והיה כמלאות שבעים
שנה אפקד
על־מלך־בבל
ועל־הגוי ההוא
נאם־יהוה את־עונם
ועל־ארץ כשדים
ושמתי אתו לשממות
עולם׃
|
|
13 | והבאיתי על־הארץ
ההיא את־כל־דברי
אשר־דברתי עליה את
כל־הכתוב בספר הזה
אשר־נבא ירמיהו
על־כל־הגוים׃
|
|
14 | כי עבדו־בם גם־המה
גוים רבים ומלכים
גדולים ושלמתי להם
כפעלם וכמעשה
ידיהם׃
|
|
15 | כי כה אמר יהוה
אלהי ישראל אלי קח
את־כוס היין החמה
הזאת מידי והשקיתה
אתו את־כל־הגוים
אשר אנכי שלח אותך
אליהם׃
|
|
16 | ושתו והתגעשו
והתהללו מפני החרב
אשר אנכי שלח
בינתם׃
|
|
17 | ואקח את־הכוס מיד
יהוה ואשקה
את־כל־הגוים
אשר־שלחני יהוה
אליהם׃
|
|
18 | את־ירושלם ואת־ערי
יהודה ואת־מלכיה
את־שריה לתת אתם
לחרבה לשמה לשרקה
ולקללה כיום הזה׃
|
|
19 | את־פרעה מלך־מצרים
ואת־עבדיו
ואת־שריו
ואת־כל־עמו׃
|
|
20 | ואת כל־הערב ואת
כל־מלכי ארץ העוץ
ואת כל־מלכי ארץ
פלשתים ואת־
אשקלון ואת־עזה
ואת־עקרון ואת
שארית אשדוד׃
|
|
21 | את־אדום ואת־מואב
ואת־בני עמון׃
|
|
22 | ואת כל־מלכי־צר
ואת כל־מלכי צידון
ואת מלכי האי אשר
בעבר הים׃
|
|
23 | ואת־דדן ואת־תימא
ואת־בוז ואת
כל־קצוצי פאה׃
|
|
24 | ואת כל־מלכי ערב
ואת כל־מלכי הערב
השכנים במדבר׃
|
|
25 | ואת כל־מלכי זמרי
ואת כל־מלכי עילם
ואת כל־מלכי מדי׃
|
|
26 | ואת כל־מלכי הצפון
הקרבים והרחקים
איש אל־אחיו ואת
כל־הממלכות הארץ
אשר על־פני האדמה
ומלך ששך ישתה
אחריהם׃
|
|
27 | ואמרת אליהם
כה־אמר יהוה צבאות
אלהי ישראל שתו
ושכרו וקיו ונפלו
ולא תקומו מפני
החרב אשר אנכי שלח
ביניכם׃
|
|
28 | והיה כי ימאנו
לקחת־הכוס מידך
לשתות ואמרת אליהם
כה אמר יהוה צבאות
שתו תשתו׃
|
|
29 | כי הנה בעיר אשר
נקרא־שמי עליה
אנכי מחל להרע
ואתם הנקה תנקו לא
תנקו כי חרב אני
קרא על־כל־ישבי
הארץ נאם יהוה
צבאות׃
|
|
30 | ואתה תנבא אליהם
את כל־הדברים האלה
ואמרת אליהם יהוה
ממרום ישאג וממעון
קדשו יתן קולו שאג
ישאג על־נוהו הידד
כדרכים יענה אל
כל־ישבי הארץ׃
|
|
31 | בא שאון עד־קצה
הארץ כי ריב ליהוה
בגוים נשפט הוא
לכל־בשר הרשעים
נתנם לחרב
נאם־יהוה׃
|
|
32 | כה אמר יהוה צבאות
הנה רעה יצאת מגוי
אל־גוי וסער גדול
יעור מירכתי־ארץ׃
|
|
33 | והיו חללי יהוה
ביום ההוא מקצה
הארץ ועד־קצה הארץ
לא יספדו ולא
יאספו ולא יקברו
לדמן על־פני האדמה
יהיו׃
|
|
34 | הילילו הרעים
וזעקו והתפלשו
אדירי הצאן
כי־מלאו ימיכם
לטבוח ותפוצותיכם
ונפלתם ככלי חמדה׃
|
|
35 | ואבד מנוס
מן־הרעים ופליטה
מאדירי הצאן׃
|
|
36 | קול צעקת הרעים
ויללת אדירי הצאן
כי־שדד יהוה
את־מרעיתם׃
|
|
37 | ונדמו נאות השלום
מפני חרון
אף־יהוה׃
|
|
38 | עזב ככפיר סכו
כי־היתה ארצם לשמה
מפני חרון היונה
ומפני חרון אפו׃
|
|
