| Chapter 51 |
1 | כה אמר יהוה הנני
מעיר על־בבל
ואל־ישבי לב קמי
רוח משחית׃
|
|
2 | ושלחתי לבבל זרים
וזרוה ויבקקו
את־ארצה כי־היו
עליה מסביב ביום
רעה׃
|
|
3 | אל־ידרך ידרך הדרך
קשתו ואל־יתעל
בסרינו ואל־תחמלו
אל־בחריה החרימו
כל־צבאה׃
|
|
4 | ונפלו חללים בארץ
כשדים ומדקרים
בחוצותיה׃
|
|
5 | כי לא־אלמן ישראל
ויהודה מאלהיו
מיהוה צבאות כי
ארצם מלאה אשם
מקדוש ישראל׃
|
|
6 | נסו מתוך בבל
ומלטו איש נפשו
אל־תדמו בעונה כי
עת נקמה היא ליהוה
גמול הוא משלם לה׃
|
|
7 | כוס־זהב בבל
ביד־יהוה משכרת
כל־הארץ מיינה שתו
גוים על־כן יתהללו
גוים׃
|
|
8 | פתאם נפלה בבל
ותשבר הילילו עליה
קחו צרי למכאובה
אולי תרפא׃
|
|
9 | רפאנו את־בבל ולא
נרפתה עזבוה ונלך
איש לארצו כי־נגע
אל־השמים משפטה
ונשא עד־שחקים׃
|
|
10 | הוציא יהוה
את־צדקתינו באו
ונספרה בציון
את־מעשה יהוה
אלהינו׃
|
|
11 | הברו החצים מלאו
השלטים העיר יהוה
את־רוח מלכי מדי
כי־על־בבל מזמתו
להשחיתה כי־נקמת
יהוה היא נקמת
היכלו׃
|
|
12 | אל־חומת בבל
שאו־נס החזיקו
המשמר הקימו שמרים
הכינו הארבים כי
גם־זמם יהוה
גם־עשה את אשר־דבר
אל־ישבי בבל׃
|
|
13 | שכנתי על־מים רבים
רבת אוצרת בא קצך
אמת בצעך׃
|
|
14 | נשבע יהוה צבאות
בנפשו כי
אם־מלאתיך אדם
כילק וענו עליך
הידד׃
|
|
15 | עשה ארץ בכחו מכין
תבל בחכמתו
ובתבונתו נטה
שמים׃
|
|
16 | לקול תתו המון מים
בשמים ויעל נשאים
מקצה־ארץ ברקים
למטר עשה ויצא רוח
מאצרתיו׃
|
|
17 | נבער כל־אדם מדעת
הביש כל־צרף מפסל
כי שקר נסכו
ולא־רוח בם׃
|
|
18 | הבל המה מעשה
תעתעים בעת פקדתם
יאבדו׃
|
|
19 | לא־כאלה חלק יעקוב
כי־יוצר הכל הוא
ושבט נחלתו יהוה
צבאות שמו׃
|
|
20 | מפץ־אתה לי כלי
מלחמה ונפצתי בך
גוים והשחתי בך
ממלכות׃
|
|
21 | ונפצתי בך סוס
ורכבו ונפצתי בך
רכב ורכבו׃
|
|
22 | ונפצתי בך איש
ואשה ונפצתי בך
זקן ונער ונפצתי
בך בחור ובתולה׃
|
|
23 | ונפצתי בך רעה
ועדרו ונפצתי בך
אכר וצמדו ונפצתי
בך פחות וסגנים׃
|
|
24 | ושלמתי לבבל ולכל
יושבי כשדים את
כל־רעתם אשר־עשו
בציון לעיניכם נאם
יהוה׃
|
|
25 | הנני אליך הר
המשחית נאם־יהוה
המשחית את־כל־הארץ
ונטיתי את־ידי
עליך וגלגלתיך
מן־הסלעים ונתתיך
להר שרפה׃
|
|
26 | ולא־יקחו ממך אבן
לפנה ואבן למוסדות
כי־שממות עולם
תהיה נאם־ יהוה׃
|
|
27 | שאו־נס בארץ תקעו
שופר בגוים קדשו
עליה גוים השמיעו
עליה ממלכות אררט
מני ואשכנז פקדו
עליה טפסר
העלו־סוס כילק
סמר׃
|
|
28 | קדשו עליה גוים
את־מלכי מדי
את־פחותיה
ואת־כל־סגניה ואת
כל־ארץ ממשלתו׃
|
|
29 | ותרעש הארץ ותחל
כי קמה על־בבל
מחשבות יהוה לשום
את־ארץ בבל לשמה
מאין יושב׃
|
|
30 | חדלו גבורי בבל
להלחם ישבו במצדות
נשתה גבורתם היו
לנשים הציתו
משכנתיה נשברו
בריחיה׃
|
|
31 | רץ לקראת־רץ ירוץ
ומגיד לקראת מגיד
להגיד למלך בבל
כי־נלכדה עירו
מקצה׃
|
|
32 | והמעברות נתפשו
ואת־האגמים שרפו
באש ואנשי המלחמה
נבהלו׃
|
|
33 | כי כה אמר יהוה
צבאות אלהי ישראל
בת־בבל כגרן עת
הדריכה עוד מעט
ובאה עת־הקציר לה׃
|
|
34 | אכלנו הממנו
נבוכדראצר מלך בבל
הציגנו כלי ריק
בלענו כתנין מלא
כרשו מעדני
הדיחנו׃
|
|
35 | חמסי ושארי על־בבל
תאמר ישבת ציון
ודמי אל־ישבי
כשדים תאמר
ירושלם׃
|
|
36 | לכן כה אמר יהוה
הנני־רב את־ריבך
ונקמתי את־נקמתך
והחרבתי את־ ימה
והבשתי את־מקורה׃
|
|
37 | והיתה בבל לגלים
מעון־תנים שמה
ושרקה מאין יושב׃
|
|
38 | יחדו ככפרים ישאגו
נערו כגורי אריות׃
|
|
39 | בחמם אשית
את־משתיהם
והשכרתים למען
יעלזו וישנו
שנת־עולם ולא
יקיצו נאם יהוה׃
|
|
40 | אורידם ככרים
לטבוח כאילים
עם־עתודים׃
|
|
41 | איך נלכדה ששך
ותתפש תהלת
כל־הארץ איך היתה
לשמה בבל בגוים׃
|
|
42 | עלה על־בבל הים
בהמון גליו נכסתה׃
|
|
43 | היו עריה לשמה ארץ
ציה וערבה ארץ
לא־ישב בהן כל־איש
ולא־יעבר בהן
בן־אדם׃
|
|
44 | ופקדתי על־בל בבבל
והצאתי את־בלעו
מפיו ולא־ינהרו
אליו עוד גוים
גם־חומת בבל נפלה׃
|
|
45 | צאו מתוכה עמי
ומלטו איש את־נפשו
מחרון אף־יהוה׃
|
|
46 | ופן־ירך לבבכם
ותיראו בשמועה
הנשמעת בארץ ובא
בשנה השמועה
ואחריו בשנה
השמועה וחמס בארץ
ומשל על־משל׃
|
|
47 | לכן הנה ימים באים
ופקדתי על־פסילי
בבל וכל־ארצה תבוש
וכל־ חלליה יפלו
בתוכה׃
|
|
48 | ורננו על־בבל שמים
וארץ וכל אשר בהם
כי מצפון יבוא־לה
השודדים נאם־יהוה׃
|
|
49 | גם־בבל לנפל חללי
ישראל גם־לבבל
נפלו חללי
כל־הארץ׃
|
|
50 | פלטים מחרב הלכו
אל־תעמדו זכרו
מרחוק את־יהוה
וירושלם תעלה על־
לבבכם׃
|
|
51 | בשנו כי־שמענו
חרפה כסתה כלמה
פנינו כי באו זרים
על־מקדשי בית
יהוה׃
|
|
52 | לכן הנה־ימים באים
נאם־יהוה ופקדתי
על־פסיליה
ובכל־ארצה יאנק
חלל׃
|
|
53 | כי־תעלה בבל השמים
וכי תבצר מרום עזה
מאתי יבאו שדדים
לה נאם־ יהוה׃
|
|
54 | קול זעקה מבבל
ושבר גדול מארץ
כשדים׃
|
|
55 | כי־שדד יהוה
את־בבל ואבד ממנה
קול גדול והמו
גליהם כמים רבים
נתן שאון קולם׃
|
|
56 | כי בא עליה על־בבל
שודד ונלכדו
גבוריה חתתה
קשתותם כי אל
גמלות יהוה שלם
ישלם׃
|
|
57 | והשכרתי שריה
וחכמיה פחותיה
וסגניה וגבוריה
וישנו שנת־עולם
ולא יקיצו
נאם־המלך יהוה
צבאות שמו׃
|
|
58 | כה־אמר יהוה צבאות
חמות בבל הרחבה
ערער תתערער
ושעריה הגבהים באש
יצתו ויגעו עמים
בדי־ריק ולאמים
בדי־אש ויעפו׃
|
|
59 | הדבר אשר־צוה
ירמיהו הנביא
את־שריה בן־נריה
בן־מחסיה בלכתו
את־ צדקיהו
מלך־יהודה בבל
בשנת הרבעית למלכו
ושריה שר מנוחה׃
|
|
60 | ויכתב ירמיהו את
כל־הרעה אשר־תבוא
אל־בבל אל־ספר אחד
את כל־ הדברים
האלה הכתבים
אל־בבל׃
|
|
61 | ויאמר ירמיהו
אל־שריה כבאך בבל
וראית וקראת את
כל־הדברים האלה׃
|
|
62 | ואמרת יהוה אתה
דברת אל־המקום הזה
להכריתו לבלתי
היות־בו יושב
למאדם ועד־בהמה
כי־שממות עולם
תהיה׃
|
|
63 | והיה ככלתך לקרא
את־הספר הזה תקשר
עליו אבן והשלכתו
אל־תוך פרת׃
|
|
64 | ואמרת ככה תשקע
בבל ולא־תקום מפני
הרעה אשר אנכי
מביא עליה ויעפו
עד־הנה דברי
ירמיהו׃
|
|
