| Chapter 1 |
1 | ויהי דבר־יהוה
אל־יונה בן־אמתי
לאמר׃
|
|
2 | קום לך אל־נינוה
העיר הגדולה וקרא
עליה כי־עלתה רעתם
לפני׃
|
|
3 | ויקם יונה לברח
תרשישה מלפני יהוה
וירד יפו וימצא
אניה באה תרשיש
ויתן שכרה וירד בה
לבוא עמהם תרשישה
מלפני יהוה׃
|
|
4 | ויהוה הטיל
רוח־גדולה אל־הים
ויהי סער־גדול בים
והאניה חשבה
להשבר׃
|
|
5 | וייראו המלחים
ויזעקו איש
אל־אלהיו ויטלו
את־הכלים אשר
באניה אל־ הים
להקל מעליהם ויונה
ירד אל־ירכתי
הספינה וישכב
וירדם׃
|
|
6 | ויקרב אליו רב
החבל ויאמר לו
מה־לך נרדם קום
קרא אל־אלהיך אולי
יתעשת האלהים לנו
ולא נאבד׃
|
|
7 | ויאמרו איש
אל־רעהו לכו
ונפילה גורלות
ונדעה בשלמי הרעה
הזאת לנו ויפלו
גורלות ויפל הגורל
על־יונה׃
|
|
8 | ויאמרו אליו
הגידה־נא לנו באשר
למי־הרעה הזאת לנו
מה־מלאכתך ומאין
תבוא מה ארצך
ואי־מזה עם אתה׃
|
|
9 | ויאמר אליהם עברי
אנכי ואת־יהוה
אלהי השמים אני
ירא אשר־עשה את־
הים ואת־היבשה׃
|
|
10 | וייראו האנשים
יראה גדולה ויאמרו
אליו מה־זאת עשית
כי־ידעו האנשים
כי־מלפני יהוה הוא
ברח כי הגיד להם׃
|
|
11 | ויאמרו אליו
מה־נעשה לך וישתק
הים מעלינו כי הים
הולך וסער׃
|
|
12 | ויאמר אליהם שאוני
והטילני אל־הים
וישתק הים מעליכם
כי יודע אני כי
בשלי הסער הגדול
הזה עליכם׃
|
|
13 | ויחתרו האנשים
להשיב אל־היבשה
ולא יכלו כי הים
הולך וסער עליהם׃
|
|
14 | ויקראו אל־יהוה
ויאמרו אנה יהוה
אל־נא נאבדה בנפש
האיש הזה ואל־ תתן
עלינו דם נקיא
כי־אתה יהוה כאשר
חפצת עשית׃
|
|
15 | וישאו את־יונה
ויטלהו אל־הים
ויעמד הים מזעפו׃
|
|
16 | וייראו האנשים
יראה גדולה
את־יהוה
ויזבחו־זבח ליהוה
וידרו נדרים׃
|
|
